יום שני, 6 בינואר 2014

הצמיד שיגן עליכם מהשמש

כמו שכולנו יודעים, השמש היא מקור החיים על פני כדור הארץ, אבל היא גם מסוכנת מאוד והנזקים שהיא מחוללת לעור שלנו עלולים להיות בעל השלכות קטלניות. ישנם אינספור תכשירים המנסים להגן על העור מפני הקרניים המסוכנות של השמש, אבל ברור לחלוטין שההגנה הטובה ביותר היא צמצום החשיפה המיותרת מלכתחילה.

בתערוכת CES 2014 שתיפתח באופן רשמי רק מחר הוצג באירוע מקדים צמיד חכם (שהוא גם תכשיט) בשם June שנועד להתריע למשתמש בפני חשיפה מוגזמת לשמש. הוא עושה זאת על ידי סנכרון עם מכשיר האייפון, והחיישן שבצמיד מנטר ומציג (באמצעות אפליקצייה ייחודית) זמני חשיפה, עוצמת החשיפה, ומציע דרכים להגן על סוג העור הספציפי של המשתמשת. כן, כרגע בכל אופן מדובר במכשיר שמתאים לנשים.

נראה שהייחוד של המכשיר הוא שבניגוד לצמידי ניטור אחרים כמו ה-Fitbit, Up24 וה-Nike Fuel Band הוא במראה האלגנטי שלו שמשתלב בקלילות כתכשיט לכל דבר. אבל האם הפיצ'ר הקטן (והחשוב) הזה מספיק כדי שנשים ישלמו עליו 99$? ומה יקרה ברגע שצמידי הניטור האחרים יוסיפו בגרסא הבאה שלהם את אותה התכונה?



יום ראשון, 5 בינואר 2014

תצפית פרטית על כדור הארץ

אם כבר הספקתם לטייל בכל פינה בעולם, והתחלתם כבר להשתעמם מהנופים המרהיבים שיש לכוכב שלנו להציע, אולי הגיע הזמן לנוף שעוד לא יצא לכם לראות.
תיירות החלל הולכת כנראה לתפוס תאוצה בעתיד הקרוב מאוד בעזרת מגוון של פרויקטים מעניינים כמו ה-Virgine Galactic ו-Space Advantures. פרויקט מעניין במיוחד שמשך את תשומת ליבי, הוא ה-World View Balloon.
בניגוד לפרויקטים האחרים, בהם ה"תיירים" נכנסים למטוסי-מעבורת שלוקחים אותם במהירות של פי 3 ממהירות הקול אל הגבול של החלל, ה-World View מציע גישה רגועה יותר לכל החוויה.

החברה, הממוקמת באריזונה, מאפשרת לעד 6 נוסעים להצטרף ל-2 טייסים בתוך קפסולה אטומה בעלת רדיוס של 3 מטרים ואורך של כ-6 מטרים. הקפסולה עצמה תלויה מתחת למצנח רחיפה גדול, ושניהם יחד תלויים מתחת לבלון הליום ענק (400,000 מ"ק) המרים את הקפסולה עד לגובה של כ-30 ק"מ מעל לפני כדור הארץ.

הטיסה עצמה אורכת כ-4 שעות, כשמתוכן העלייה האיטית ל-30 ק"מ לוקחת בין שעה וחצי לשעתיים, כשבסיומה ישייטו הנוסעים בגובה זה כשעתיים נוספות ויהנו מנוף עוצר נשימה (אם כי לרוע המזל לא יחוו חוסר בכוח הכבידה).
השלב הראשון במסע חזרה אל הקרקע הבטוחה הוא ניתוק הבלון ונפילה קצרה (שייגרמו לתחושת חוסר כבידה קצרצרה וכנראה שגם לפאניקה לא קטנה..) עד שהמצנח יתפוס מספיק אוויר וייצב את הנפילה. הנחיתה עצמה מתבצעת בדומה למצנח רחיפה, והקפסולה נעזרת במספר מחליקיים שיוצאים מתחתיתה.

אני חייב להודות שזה נראה כמו מסע מטורף, מפחיד ומלחיץ, עם נוף שבודדים יכולים להגיד שראו, אך העובדה שתחושת חוסר הכבידה לא תהיה חלק מהחוויה עושה את כל הסיפור קצת פחות מושך. אבל אם אתם בעניין ויש לכם 75,000 דולר פנויים, אתם מוזמנים לתפוס לכם מקום, כי החברה קיבלה כבר אישורים מכל הרשויות הרלוונטיות, וב-2016 כנראה כבר תשלח אנשים לרחף מעל כולנו.

מקור: Gizmag.com


The World View balloon at altitude, where a black sky and a curved horizon can be plainly ...

The World View balloon capsule will be treated as a space vehicle by the FAA (Photo: World...

The World View balloon capsule being towed out to the launch site (Photo: World View Enter...

יום חמישי, 2 בינואר 2014

מגלה העולמות הקופצני של נאס"א

תוכנית המעבורות של ארה"ב אומנם הוקפאה, אבל בנאס"א לא מפסיקים לחשוב, לתכנן ולהמציא כלים חדשים לחקר כוכבים אחרים. וכשהמהנדסים של סוכנות החלל חושבים מחוץ לקופסא, יוצאים להם דברים ממש מגניבים.
תשכחו מכל מה שידעתם על הרוברים שראיתם בשנים האחרונות, שחלקם מטיילים בימים אלו על מאדים. נאס"א בוחנת עיצוב חדש לכלי המחקר, בעל מבנה קפיצי ואורגני יותר מאשר קודמיו. אב הטיפוס האחרון, רובוט בשם Tensegrity, כולל כבלים ומעין "מוטות אוהל" המגנים על כדור התלוי במרכז הקונסטרוקציה הזו, שיכול להחזיק מכשירי מחקר ולמעשה את כל מרכז התפעול והבקרה של הרובוט.
על מנת לנוע, הכבלים מסוגלים להתקצר ולהתארך, בדומה לשרירים שבגופנו, ובכך להזיז את הרובוט קדימה. למרות שזה נראה מאוד מסורבל, היכולת של הרובוט לנוע באופן "זורם" מגנה על המטען שלו וסופגת זעזועים הרבה יותר בקלות מאשר כלי הרכב המסורתי. וזה אולי החלק הכי חשוב, מכיוון שהנחיתה עצמה, היא החלק המסוכן והמורכב ביותר של כל המשימה, וספיגת הפגיעה היא חלק קריטי.

לפי אדריאן ק. אגוגינו, מדען בנאס"א, "הנחיתה הופכת לקלה הרבה יותר בגלל הצורה שבה הרובוט החדש סופג את הפגיעה". נראה שהרובוט כולו מתכווץ ונדחס לתוך עצמו, ואז קופץ בחזרה ומתייצב, כמו כדור קופצני. "זה מקל על דאגות אחרות כמו מה יקרה אם הרובר ייפול מצוק לדוגמא".

הבעיה של הרוברים ה"סטנדרטים" כיום כדוגמת הרובר Curiosity שנמצא כרגע על מאדים, היא גודלם ומשקלם המצריכים פתרונות רבים על מנת לאפשר נחיתה מוצלחת. ה-Curiosity בעל שישה גלגלים, גובהו שני מטרים והוא שוקל כ-2 טון וזו הסיבה שהוא גרם ל"7 דקות של אימה" עבור המדענים (אותן 7 דקות בהן לוקח לאות להגיע ממאדים לכדור הארץ, ולסמן שהנחיתה עברה בשלום). הנחיתה כללה מצנחים, רקטות וכריות אוויר על מנת לאפשר את הנחיתה הבטוחה.
עם רובוט דומה ל-Tensegrity לעומת זאת, נאס"א תוכל לשלוח רובוטים מרובים (בגלל עלותם הפחותה) ולדאוג פחות לחלק הנחיתה, המורכב ביותר.

כרגע הבעיה הגדולה של ה-Tensegrity הוא הקושי בשליטה בתנועה שלו. יש לו יותר נקודות שליטה אליהן צריך להתייחס בתזוזה שלו, ובעוד זה מאפשר גמישות אדירה לרובוט, זה גם מקשה מאוד על השליטה.