משחק מציאותי: האם תצליחו לברוח?

אתם מוצאים את עצמכם בחדר חשוך, לבד, או אולי עם קבוצה של כמה חברים, מחפשים נואשות דרך החוצה. אתם מחפשים על הקירות, במשטחים שסביבכם, אפילו מזיזים ריהוט וחפצים שונים, הכל בחיפוש אחר רמז כלשהו שיעזור לכם לצאת.
אבל אל דאגה, לא חטפו אתכם, מדובר בסך הכל בטרנד "משחקי-בריחה" שצמח בהונג קונג בשנה האחרונה ופרץ גם למדינות המערב.

מקורם של משחקי-בריחה (Escape Games) נמצא במשחקי המחשב. תוכלו למצוא מאות ואלפים משחקים כאלו גם בחינם ברחבי הרשת, ובכולם הרעיון דומה: אתם לכודים במקום כלשהו, ועליכם לצאת ממנו בעזרת רמזים שונים שתמצאו, ופתרון חידות. אבל במזרח, כמו במזרח, לוקחים את הדברים לקיצון, ובחור צעיר בן 27 בשם Danny Pi עזב את עבודתו כמפיק וידאו, והקים חברה בשם Escape Hong-Kong.

לחברה מספר סניפים ברחבי העיר, ובכל אחד מהם מצויים מספר חדרים בעלי אופי שונה, המכילים בתוכם משחק בריחה ייחודי. המשתתפים נכנסים לאחד החדרים לבד, בזוג או כקבוצה, ומנסים לצאת ממנו לפני שהזמן שעל השעון ייגמר (בדרך כלל 60 דקות). ישנה גם אפשרות להתחרות כנגד קבוצה או מתמודד אחר בחדר זהה, ולראות מי מצליח לברוח ראשון.

"הונג קונג היא עיר עסוקה ולאנשים אין הרבה זמן לפנאי", דני אומר, "אנחנו תמיד הולכים לאותם מקומות כמו קריוקי וברים - כל הזמן אותו הדבר. אבל המשחק הזה הוא משהו שונה לגמרי, חדש, ובגלל זה אנחנו כל כך נהנים ממנו".

מחיר התענוג במזרח לא גבוה בכלל, כ-10$ לכל משתתף, אבל אם בא לכם למצוא את אותו הבילוי במקום קרוב יותר, כמו בלונדון, תצטרכו להיפרד בערך מ-20 פאונד (המחיר משתנה לפי עונה ומספר משתתפים).

רוצים לשמוע עוד? הנה כתבה שהכינו ה-BBC על התופעה:

התאמה מושלמת: חולצה עם 50 מידות

כשמסתכלים על מידות הגודל בתווית החולצה, אפשר לראות שלרוב מדובר בארבע קטגוריות בסיסיות - קטן, בינוני, גדול, גדול מאוד. לעיתים מופיעות עוד מידה או שתיים (אקטסרה קטן ואקסטרה גדול). אבל האם באמת אפשר לקחת את כל בני האדם השונים, על כל מידותיהם השונות, ולקטלג אותם בתוך כל כך מעט קטגוריות ולצפות שהרוב הגדול יקבל פריט שמתאים באמת לגופו?
לדעתם של שני מעצבים - ממש לא, ויש להם את הפתרון המושלם.

המעצבים Matt Hornbuckle ו-Kirk Keel, הרגישו שמנגנון המדידה הקיים כיום בחברה שלנו הוא מעוות והחליטו לשים לו סוף. באמצעות סריקה תלת מימדית של יותר מ-1,000 גברים בגילאי 25-30, הם הקימו את המותג Stantt, ליין חולצות מכופתרות לגברים שמציע טווח של 50 מידות שונות, עם 3 משתנים - רוחב חזה, מותניים ואורך שרוול.
"הפרויקט החל מתוך תסכול מחוויית הקניות וחוסר היכולת למצוא משהו שבאמת מתאים לגוף שלי" אומר Hornbuckle. לפי בדיקה של המעצבים, עולה כי השימוש במידות S, M, L מתאים רק לכ-15% מהאוכלוסיה.

נכון שכבר היום ישנן מספר חנויות שמבצעות סריקה תלת מימדית של הלקוח כדי להתאים לו את הדגם הכי טוב עבורו, אך ההבדל הוא ש-Stantt משתמש במידע קיים שנאגר ונותח כך שמאפשר לחזות התאמה מדויקת ללא צורך בסריקה אישית. למעשה המדידה יכולה להתבצע באופן עצמאי מול המחשב, על ידי הכנסת הנתונים ל-3 הפרמטרים. אלוגריתם שפיתחו השניים משתמש במשתנים שהוכנסו ומוצא את המידה המדויקת ביותר עבור הצרכן הספציפי.

אחרי ניסיון כושל בקמפיין מימון המוני, בו לא הצליחו לגייס 15,000 דולר, הם חזרו לשולחן השירטוטים ויצאו בקמפיין נוסף בקיקסטארטר, בו גייסו 120,000 דולר. אומנם בשלב זה, לא נראה כי הם מתכוונים להתרחב גם לבגדי נשים, אבל זה בהחלט החזון של השניים.

במידה והטכנולוגיה הזו תהיה מוצלחת, ייתכן כי היא תשנה לחלוטין את כל תעשיית הביגוד, כך שנראה עליה בסטנדרט הקיים של הצרכנים לגבי דרישות ההתאמה של הפריטים שהם רוכשים, מה שייאלץ את חברות ההלבשה להגיב בהתאם.

בעתיד תנעלו נעליים עשויות תאים חיים

תעשיית הנעליים לא מפסיקה לחפש אחרי הדבר הבא שיהפוך את ההליכה והריצה לנוחות יותר ומזיקות פחות לעצמות ושרירי הגוף. אבל החידוש הבא, עושה זינוק משוגע אל העתיד.

Shamees Aden, מעצב וחוקר מלונדון הציג את החזון שלו לנעלי העתיד. מדובר בנעליים המודפסות במדפסת תלת-מימד באמצעות חומר סינטטי-ביולוגי שמגיב לכל צעד שתעשו, ואפילו מחדש את עצמו במהלך הלילה. ההדפסה נעשית באופן מדויק לצורתה הייחודית של כף רגלו של המשתמש, ועוטפת אותו כמו שכבת עור נוספת.

החומר ממנו מורכבת הנעל הוא למעשה אסופה של תאי "Protocell" שהם מולקולות בסיסיות שאינן חיות כשלעצמן, אך כשהן נאספות יחד הן מסוגלות לבנות אורגניזמים חיים. על ידי עירוב של סוגים שונים של מולקולות כאלו, מדענים מנסים ליצור חיים מלאכותיים שיתוכנתו עם התנהגויות שונות כמו תגובה ללחץ, אור וחום.
כלומר, הנעל היא למעשה סוג של יצור חי שמתלבש על כף הרגל ומגיב לסביבה שלו. "בזמן ריצה על משטחים שונים עם טקסטורות שונות, לתאים יש יכולת להתנפח ולהתכווץ כתגובה ללחץ משתנה שמופעל עליהם, ולספק הגנה ותמיכה למשתמש", שיימס מסביר.

אבל הקאצ' הגדול מגיע מהעובדה שיש צורך בטיפול מיוחד כדי לשמור על חיוניותן של הנעליים, הכולל איחסון בצנצנת מלאה בנוזל המכיל את התאים המיוחדים. "תאלץ לקחת את הנעליים הביתה ולטפל בהם כמו בצמח שיש לדאוג לכל המשאבים הטבעיים שהוא זקוק להם על מנת שהתאים יתחדשו".

אומנם מדובר כרגע בקונספט, אבל שיימס כבר פיתח אב-טיפוס שלא רק עובד, אלא גם נראה מדהים.

דרך: Dezeen.com

הרובוט התקשר והכחיש שהוא רובוט

למי מאיתנו זה לא קרה? הטלפון מצלצל, על הצג מופיע מספר לא מוכר ואנחנו עונים. מהצד השני נשמעת התגובה "שלום", ואנחנו מנסים לזהות את המתקשר. לאחר מספר רגעים של שקט מתחילה הודעה מוקלטת שמבקשת להעביר לנו מסר פרסומי כזה או אחר, וברגע שאנחנו מבינים שלא מדובר באדם אמיתי, אנחנו מנתקים את השיחה.
אבל מה היה קורה אם לא הייתם בטוחים לגמרי אם מדבר אתכם אדם, או רובוט?

סמנת'ה ווסט (Samantha West), הנציגה שהתקשרה ל-Michael Scherer, בכיר במגזין TIME, לגבי פוליסת ביטוח הבריאות שלו, נשמעה לו מוזר והוא שאל אותה ישירות: "האם את רובוט?". היא ציחקקה וענתה בביטחון מלא "אני אמיתית". אבל מייקל לא הרפה וכשהוא החל לשאול שאלות מורכבות יותר כמו "איזה ירק נמצא במרק עגבניות" ו"איזה יום היה אתמול", סמנת'ה התחמקה תוך שהיא עונה "לא הבנתי את השאלה" ו"יש כנראה בעיות בקו, אתה שומע אותי?".

לאחר שיחה זו נעשו עוד מספר שיחות יזומות מצד TIME אל המספר ממנה חייגה סמנת'ה, שניסו להבין מה עומד מאחורי האישה/רובוט המסתוריים. נראה כי מדובר במערכת אוטומטית שנועדה ליצור קשר ראשוני עם לקוחות פוטנציאלים, לחלץ מהם מידע בסיסי ובמידת הצורך, להעביר אותם לנציג בשר ודם להמשך השיחה.

אחד הכתבים ב-TIME שענה לסמנת'ה על השאלות, הגיע לנציג אמיתי, קיבל פרטים על חברת הביטוח, התקשר אליהם וסיפר שבמגזין עושים כתבה בנוגע לרובוט המתקשר שלהם. נציג החברה אמר שהם אינם משתמשים ברובוטים לשיחות, וניתק את הטלפון. באופן משעשע, כש-TIME התקשרו שוב אל המוקד מספר דקות לאחר מכן, סמנת'ה לא ענתה, אלא נציג אמיתי שלא ידע להסביר מי זו סמנת'ה והאם היא בכלל עובדת בחברה.

אתם יכולים להאזין כאן לאחת השיחות המוקלטות, ולהחליט בעצמכם - האם סמנת'ה היא רובוט, או נציגה אמיתית?

דרך: The Verge 

מרפסת זמנית להשכרה

המציאות הנדל"נית בארץ מונעת מרובנו את התענוג של גינה פרטית, או אפילו מרפסת. מי לא היה שמח לארח חברים לערב ברביקיו, טבילה בג'קוזי או סתם רביצה בשמש לכמה שעות?
הרעיון המשוגע הבא, מציע פתרון.

האדריכל Aaron Berman עיצב לפרויקט הגמר שלו את ה-Mobile Suburbia, שירות נייד (קונספטואלי) שנועד להביא את "תענוגות" הפרברים לקונטקסט אורבני. מדובר בקונסטרוקציה של מרפסת תלויה, המתחברת באמצעות מערכת ווים לצד הדירה, ומאפשרים יציאה אליה דרך החלון.
המרפסת מספקת מדשאה, מקום איחסון, אזור ישיבה, אזור ברביקיו ואפילו אפשרות לג'קוזי.
הרעיון לשירות מגיע מהעובדה שהצורך במקום פתוח שכזה הוא לשימוש של שעות ספורות בשבוע, כך שמיותר לשלם עליו כל כך הרבה כשרוב הזמן הוא לא מנוצל.

כפי שאפשר לתאר הקונספט אינו חף מבעיות לוגיסטיות רבות, אך הוא מציג דוגמא נוספת לשינוי בתפיסת הבעלות שלנו על נכסים, ולכך שאנחנו צורכים יותר ויותר שירותים ומוצרים באופן זמני.

אקדח גלי רדיו יעצור רכבים במרדף

אין ספק שבסרטים, מרדפים משטרתיים אחרי רכבים במנוסה יכולים להיות סופר מגניבים. אבל מה לעשות שבמציאות, מדובר באירוע מסוכן ביותר עבור הנמלט, אלו שרודפים אחריו וכמובן גם לנהגים והולכי רגל חפים מפשע בסביבתם.

אבל בעתיד הקרוב מאוד, ייתכן שהמרדפים האלו יהיו בגדר אירועים נדירים.

חברת E2V האנגלית פיתחה את ה- Safe-Stop Gun, אקדח שמיועד לבלבל את המערכות החשמליות של הרכב ומכבה את המנוע, ע"י שימוש בגלי רדיו. גם כאן, כמו ברוב הטכנולוגיות החדישות, הפיתוח המקורי נועד למטרות צבאיות, ובראשן ניטרול רכבים שנכנסים לאזורים מסווגים, ללא צורך בנשק קטלני.

לפי דיווח של ה-BBC, ברגע שרכב נכנס לטווח הירי של האקדח (50 מטרים נכון להיום), כל לוחות המכוונים שלו מתחילים להשתולל, המנוע נכבה והאוטו מתגלגל עד לעצירה מוחלטת. השאלה הגדולה היא כמובן מה לגבי רכבים ישנים יותר, עם מערכות פחות דיגיטליות מתוחכמות? התשובה נותרת כרגע חסויה מסיבות מובנות, אבל מדברי החברה בהחלט ניתן להבין כי רכבים משנות ה-60 וה-70, כנראה לא יושפעו מהמערכת. כמו כן, אין לה השפעה על קוצבי לב למיניהם, אז אפשר להירגע(?).

עכשיו רק נותר לראות כמה זמן עד שתצוץ לה מערכת ההגנה של גונבי הרכבים נגד האקדח המשתק, שתהפוך אולי לפריט חובה בכל גניבת רכב.

והנה קטע קצר מכתבה של ה-BBC: