לשתות יין, בלי לפתוח את הפקק

צריכת היין בבית שמורה בדרך כלל לאירועים מיוחדים כמו ארוחת שישי או אירוח גדול. אחת השאלות הגדולות שמונעות מרבים מאיתנו לשתות כוס יין בערב היא "לא חבל לפתוח בקבוק שלם עכשיו?", בייחוד אם מדובר ביין יקר ואיכותי במיוחד. הרי כולנו יודעים עד כמה רגיש היין לחמצן ואיך מרגע שפתחנו את הפקק, השעון מתקתק לאחור תוך שהוא מחריב את טעמו בשורה של תגובות שרשרת כימיות. אבל מה היה קורה אם היינו יכולים לשתות מהבקבוק, מבלי לחשוף את היין לאוויר?

תכירו את ה-Coravin 1000, אחד הגאדג'טים המעניינים והשימושיים שנתקלתי בהם לאחרונה. "פותחן" הבקבוקים הזה הוא למעשה לא פותחן כלל, אלא מנגנון מחוכם שמאפשר למזוג יין מהבקבוק, מבלי לפתוח את הפקק ומבלי לחשוף את תוכן הבקבוק לאוויר.

אז איך הוא עושה את זה? בשלב הראשון ה-Coravin מחדיר מחט ארוכה וחלולה דרך מעטה האלומיניום ודרך הפקק. בשלב השני הוא מחדיר לתוך הבקבוק גז ארגון, שהוא גז "לא פעיל", חסר צבע וריח שאינו משפיע כלל על היין. הגז יוצר לחץ שמאפשר ליין לצאת דרך המחט, מבלי לתת לאוויר להיכנס חזרה לבקבוק. כשהמחט יוצאת החוצה, פקק השעם מתרחב חזרה ואוטם את החור.


המשמעות היא שמעכשיו לא חייבים לסיים כל בקבוק שפותחים, ואפשר להגיש לאורחים שונים כוסות וטעימות מבקבוקים שונים לפי העדפתם. בנוסף, המכשיר ייאפשר למסעדות להרחיב את היצע היינות שהם מציעים לסועדים, מבלי לשרוף לאף אחד מהצדדים את הכיס.

למעוניינים, אפשר להשיג את ה-Coravin 1000 כאן תמורת 299$ (לא כולל משלוח).

להפוך סאונד לאנרגיה

מי שנכח פעם ליד מטוס בזמן שהוא ממריא, יודע איזה רעש אדיר מייצרים המנועים שלו. רעש כזה שאפשר להרגיש בקלות בזמן שהוא מרעיד לך את כל הגוף. אז מסתבר שקבוצת פיזיקאיים הקדישה תשומת לב רבה מאוד לעניין הזה כבר למעלה מעשור, והצליחה באמצעות טריק פיזיקלי פשוט יחסית לרתום את הסאונד ולהפיק ממנו אנרגיה.

"עוד כשהייתי סטודנט באוניברסיטת פלורידה", אומר סטיבן הורוביץ, מהנדס חוקר שעובד על הפרויקט, "היינו מסתכלים על מנועי מטוסי הנוסעים ושמנו לב שהם מייצרים כמות אדירה של אנרגיה אקוסטית". עם הזמן, הורוביץ ועמיתיו הבינו שאת השאגה האדירה של המנוע, שיכולה להגיע ללמעלה מ-130 דציבלים, אפשר להמיר לאנרגיה חשמלית, באמצעות מה שנקרא חומר Piezoelectric. החומר הזה לוקח לחץ ומתח של תנועה מכאנית והופך אותו למטען חשמלי.
בעזרת החומר הם יצרו אב-טיפוס שמצליח לייצר מטען חשמלי זעיר שמספיק, כרגע, כדי להפעיל חיישן ללא שום מקור אנרגיה אחר. זה נשמע אולי לא הרבה, אבל האפשרויות שנפתחו בעקבות התהליך הזה הן אדירות.

הפרויקט המעניין הזה, שממומן על ידי נאס"א, עדיין בשלבי פיתוח, אבל בעתיד הקרוב ויבראציות הסאונד יפעילו מערכת שלמה שתפחית את עוצמת הקול שהמנועים האדירים האלו עושים, ויתרמו לסביבה שקטה ונעימה יותר בסביבת נתיבי טיסה.

הכרית שמטפלת בבעיית הנחירות

הנחירה עצמה אומנם לא מסוכנת, אבל היא עשויה להצביע על בעיות אחרות, אקוטיות יותר, מלבד כמובן איכות שינה ירודה. כך שביום-יום, הנפגעים העיקריים מהתופעה הם דווקא בני/בנות הזוג של הנוחרים. לילות ארוכים חסרי שינה שנובעים מהרעש הצורם הזה, יכול להוות מתכון בטוח לערעור מערכת היחסים. אבל במקום שיצטרכו לנענע את השותף שלהם למיטה כדי שישנה את תנוחתו, מסתבר שיש פתרון חדש ומעניין.

ה-Snore Activated Nudging Pillow היא כרית שגורמת באופן אוטומטי לנוחר לשנות תנוחה, כשהווליום שלו הופך גבוה. איך היא עושה את זה?
לכרית יש מיקרופון זעיר החבוי בתוכה, והוא מזהה ויברציות קוליות ספציפיות שנוצרות מנחירה. ברגע שהויברציות מגיעות לרף גבוה מסוים, הכרית מתנפחת בצד אחד על ידי כרית אויר פנימית (עד לתוספת של כ-7.5 ס"מ בגובה), וגורמת לנוחר להתהפך בעדינו לאחד הצדדים.
הרגישות של המיקרופון ניתנת לשינוי, כמו גם הגודל המקסימלי של ניפוח של הכרית הפנימית.

זהו לא הגאדג'ט הראשון שמנסה לטפל בבעיה. ב-2008 יצאה ה-Side Solution Pillow שמונעת מהמשתמש לישון על הגב, וכך פותרת את רוב בעיות הנחירה.אם מעניין אתכם לקנות את הכרית המתנפחת, תוכלו להזמין אותה כאן תמורת 150 דולר (לא כולל משלוח).

הגאדג'ט שישמור לכם על האופניים מפני גנבות

תושבי תל אביב מכירים היטב את מכת גניבות האופניים, אבל לא רק הם. נכון, לא מדובר בפריט הכי יקר שלנו, אבל כשאתה מגלה שהם נעלמו, זה מכעיס נורא. נראה שלא משנה איזה שרשרת ומנעול נשים, הם לא יצילחו לעמוד בפני הגנבים הנחושים.

בחור בשם דניס סיגל יצר את הגאדג'ט הבא כחלק מעבודת סיום בלימודי התואר הראשון שלו, והוא מקווה שהוא יצליח לפתור לפחות חלקית, את בעיית הגנבות.

ה-RFID Bikealarm כשמה כן היא, אזעקת אופניים מבוססת RFID (תיוג אלקטרוני באמצעות גלי רדיו). היא מתחברת לאופניים מתחת לכסא (שם היא פחות בולטת) ומופעלת באמצעות תג RFID (שנבחר כדי להוריד את העלויות לעומת שימוש ב-Bluetooth) שנמצא על מחזיק המפתחות שלכם. מרגע שהפעלתם אותה היא יודעת לזהות תנועה ולהשמיע אזעקה חזקה של 120 דציבלים, שבהחלט יכולה להרתיע גנבים פוטנציאלים. לפי דניס, המכשיר מסוגל להבחין בין רעידות טבעיות המתרחשות סביבו, לבין תנועה מוחשית ומשמעותית.

המכשיר ניתן לטעינה באמצעות כבל USB בתוך שעתיים, ומחזיק מעמד מספר ימים. הסטטוס הנוכחי של המכשיר הוא עדיין אב-טיפוס ובתהליכי פיתוח מתמשכים, אבל אנחנו בטח היינו שמחים לראות מוצר כזה מתגלגל לשוק בקרוב.

לתרום למדע, תוך כדי שינה

כשאנחנו הולכים לישון, המכשירים הסלולאריים שלנו מונחים לרוב לידנו, נחים ולא מבצעים שום פעולה רצינית. המשמעות היא שמיליוני מעבדים חזקים מאוד (לרוב בעלי כח חישוב גדול יותר מרוב המחשבים הנייחים) נמצאים ללא שימוש. לא חבל?

סמסונג אוסטרליה חברה לפקולטה למדעי החיים של אוניברסיטת ויינה, ויחד הם ניסו למצוא דרך למצות את הפוטנציאל הטמון בכוח החישוב הלא מנוצל הזה, לטובת המדע. התוצאה היא אפליקציית אנדרואיד בשם Power Sleep - אפליקציה המאפשרת לבעלי המכשירים לתרום את כוח העיבוד של המכשירים שלהם לטובת המדע, בזמן שהם ישנים.

לאפליקציה פונקציה פשוטה של שעון מעורר, וברגע שהוא מופעל, הטלפון מחובר לחשמל וגם ה-WiFi מחובר, האפליקציה מתחילה לקבל חבילות מידע ממאגרי הנתונים של ה-Similarity Matrix of Proteins לעבד אותן ולשלוח אותן בחזרה.

המחקר מתמקד בפיענוח מקטעי חלבוןבמטרה לקדם את ההבנה של מחלות כמו הסרטן ואלצהיימר. "כדי להילחם בסוג המחלות הללו, אנחנו צריכים לדעת כיצד החלבון מסודר", אומר Thomas Rattei, פרופסור מאוניברסיטת ויינה. "זה דורש ניסיונות שדורשים כוח עיבוד עצום. האפליקציה היא למעשה גשר בין המדע לחברה."

Power Sleep מחוברת לרשת Berkeley Open Infrastructure for Network Computing שהיא רשת המחברת בין 60,000 מחשבים נייחים ברחבי העולם ומשתמשת בכוח העיבוד שלהם. האפליקציה מאפשרת לראשונה לחבר גם את המכשירים הניידים לרשת זו, ובוא נודה על האמת - היום, קל לנו יותר להפעיל את האפליקציה לפני השינה, מאשר לגשת למחשב הנייח (אם בכלל יש לנו כזה עדיין...).

יש לכם מכשיר עם אנדרואיד ואתם רוצים לקחת חלק בפרויקט? לחצו כאן.

המשחק שעוזר למצוא תרופה לסרטן

בעשור האחרון, כמויות המידע שמיוצרות, נאספות ומשותפות ברחבי העולם הן עצומות בקנה מידה חסר תקדים. האתגר הגדול שהתעורר בעקבות כך, הוא היכולת לעבד את כמויות המידע האלו, לנתח ולהוציא מידע מועיל. בשנים האחרונות התחום הזה, Big Data, עורר עניין והפך לעיסוק מרכזי בתחום טכנולוגיית המידע, והוא פותח דלת לטכניקות חדשות ויצירתיות לעבודה עם כמויות המידע הגדולות.
דוגמא מרתקת לכך, צצה לפני מספר ימים בתחום חקר הסרטן, המאפשרת לשחקנים מכל העולם להצטרף ולתרום למחקר באמצעות הסמארטפון שלהם.

כן כן, אמרנו "שחקנים" מכיוון ששיתוף הפעולה הזה מגיע משימוש במשחק בשם Play to Cure: Genes in Space. המשחק שמיועד לסמארטפונים הוא פיתוח של העמותה הבריטית לחקר הסרטן (CRUK), אמור להאיץ פיענוח מידע שיעזור בגילוי תבניות גנטיות פגומות שגורמות להתפתחות ולהתפשטות הסרטן בגוף.

המשחק מתרחש בעתיד הרחוק, ובו שחקנים מנווטים את ספינת החלל שלהם במסלול אינטרגלקטי עוין, תוך שהם אוספים חומר נדיר ביותר בשם Element Alpha. אבל לפני החלק הכיפי של המשחק, השחקן צריך לעבוד ולתכנן את מסלול הטיסה שלו. הוא עושה זאת על ידי בחירה של נקודות ציון על גבי מפה (שהיא למעשה סריקה של מידע גנטי מדגימות של גידולים) ולפי ההוראות עליו לכוון לאזורים הצפופים ביותר במפה מבחינה ויזואלית.

המידע הזה נאסף ולמעשה מכוון את המדענים לאזורים מסוימים בקוד הגנטי ומסייע בזיהוי תבניות. כדי לצמצם את הטעויות, כל סריקה כזו עוברת תחת העיניים של עשרות שחקנים וכך מדייקת את איכות הניתוח. "אנחנו רוצים שכל אחד, בכל מקום ובכל גיל יוריד את המשחק וישחק בו", אומרת Hannah Keartland, מובילת הפרויקט. "אם כל אחד בעולם היה משחק במשחק אפילו דקות בודדות, יהיה לזה אפקט אדיר מבחינת האצת המחקר".

המידע שינותח במשחק יעזור להבין אלו גנים פגומים נמצאים אצל החולים ובהמשך יאפשר לפתח תרופות שיהיו ממוקדות לטיפול בגנים אלו, ואולי אף למצוא פתרונות למניעת הסרטן מלכתחילה. כן, קיימות תוכנות מחשב שמסוגלות לעבור על כמויות המידע ולאתר תבניות ופגמים בגנים, אבל האמת היא שהעין האנושית מסוגלת לעשות זאת בצורה הרבה יותר מדויקת ע"י בדיקה ויזואלית של תוצאות הסריקה, כך אומר אחד האונקולוגים הבכירים בפרויקט. הבעיה היא כמובן, הזמן הארוך שפעולה כזו צורכת, בהתחשב בכמויות המידע העצומות.

למעשה זו אינה הפעם הראשונה שהעמותה עושה שימוש במשחק למטרה זו. לפני כשנה היא השיקה משחק בשם CellSlider שעזר להפחית את זמן הניתוח של דוגמאות סרטן שד משנה וחצי ל-3 חודשים בלבד.

אם גם אתם רוצים לקחת חלק במחקר, אתם מוזמנים להוריד את המשחק ולשחק. ואל תשכחו, אפילו אם תתרמו מספר דקות בודדות, האפקט המצטבר הוא אדיר.
הורדה לאייפון | הורדה לאנדרואיד

מזרק ספוגיות עוצר דימום בתוך 15 שניות

פציעת ירי בשדה הקרב היא בעיה גדולה מאוד. אין זמן, אין סטריליות, ובתוך דקות ספורות אדם יכול לאבד כמות דם גדולה מידי מכדי לשרוד.
הטיפול הסטנדרטי במקרים כאלו ברוטאלי לא פחות מהפציעה עצמה, ויש שאומרים שאף יותר.
על מנת לעצור דימום כבד, שנובע בעיקר מפגיעה בעורק, החובש צריך להכניס פדי גזה ישירות לתוך החור של הפצע, לפעמים עד 12 ס"מ בעומק. אם אחרי 3 דקות הדימום לא נעצר מהפעלת הלחץ הישיר, צריך להוציא את הפדים ולהתחיל מהתחלה...

אבל גם עם הטיפול הזה, מקרי דימום רבים מסתיימים במוות בשדה הקרב.

סטארט-אפ חדש מאורגון בשם RevMedx, הולך לשנות את כל זה.

הסטארט-אפ מאגד בתוכו יוצאי צבא, מדענים ומהנדסים שעבדו יחד כדי למצוא פתרון טוב יותר ומהיר יותר לעצירת דימומים בשדה הקרב, והתוצאה היא ה-XStat.
ההשראה למכשיר הגיעה מקצף שנועד לסתום פנצ'רים באופן זמני. הבעיה שתכונות הקצף לא מאפשרות לו לעמוד מול לחץ הדם הגבוה, והוא פשוט יישטף הרבה לפני שהוא יספיק להתקשות. לכן, הצוות פנה לסוג חומר אחר - ספוג. לאחר ניסויים רבים, הם מצאו שכדורי ספוג בגודל של ס"מ 1, מספקים יכולת ספיגה מצוינת, ובתוך כך הצליחו להשיג מימון של 5 מיליון דולר מצבא ארה"ב.

המימון איפשר לצוות למצוא את החומר המתאים לעבודה, שיהיה סטרילי, מתרחב במהירות ומתאים לעבודה עם רקמות חיות - חומר המגיע מקונכיות של חסילונים.

אז איך זה עובד בפועל?

בתוך מעין מזרק מאוחסנות כדוריות ה"ספוג", ובשעת הצורך החובש "מזריק" אותם קרוב ככל האפשר למקור הפציעה. בתוך פחות מ-15 שניות, הם מתנפחים וממלאים את כל חלל הפצע ויוצרים מספיק לחץ כדי לעצור דימום כבד. מכיוון שהחומר מהם עשויות הכדוריות נצמד למשטחים לחים, קשה לדם לשטוף אותן החוצה. "עד שתשים תחבושת על הפצע, הדימום כבר נעצר", אומר אחד המהנדסים.

המזרק קל וקטן, כך ש-3 מהם יכולים להחליף 5 רולים של פד גזה הנמצאים בערכת חובש, וכן קיימת גם גרסת מיני למזרק, עבור פצעים קטנים וצרים יותר.

בנוסף, על כל כדורית ספוג סומן X בולט שניתן לראות באמצעות צילום X-Ray, כדי לוודא בסופו של דבר שאף כדורית לא נשארת בגוף לאחר השימוש.

המכשיר נמצא בימים אלו תחת בדיקה לאישור של ה-FDA שכרגע רק אישר את המכשיר ל"שימוש חיצוני", וצבא ארה"ב בעצמו משתמש בכוחו כדי ללחוץ על אישורו החריג (לשימוש פנימי), כך שסביר שנתחיל לראות אותו מופיע בשדה הקרב, בעוד זמן לא רב.

מקור