לקבל מימון דרך יו-טיוב

אחרי ההכרזות של יו-טיוב על פיתוחים חדשים ומעניינים ביוני האחרון, בימים אלו מתגלגל החוצה אחד מאותם פרויקטים.
בינתיים רק ב-4 מדינות (ארה"ב, אוסטרליה, יפן ומקסיקו), יו-טיוב מאפשרים לצופים לתרום כסף לעמודי וידאו שמעניינים אותם והם רוצים לתמוך בהם.
איך זה עובד? בעלי העמודים יכולים להוסיף אייקון של Fan-Funding בצדו השמאלי העליון של וידאו שהוא בוחר, ולחיצת הגולש עליו תפתח בפניו את האופציה לתרום עד $500.

כל התרומות מעובדות על ידי הארנק הדיגיטלי של גוגל, ונכון להיום היא לוקחת עמלה יחסית מאוד קטנה, בהתאם למדינה (5% מהסכום + 21 סנט)

המשמעות:
1. יוצרי תוכן איכותי יוכלו מהיום לא להסתמך רק על הכסף שזורם אליהם מחלוקת הרווחים עם גוגל על הפרסומות, הם יוכלו לקבל את תמיכתם הישירה של הצופים הנאמנים שלהם. נוכל לקוות שהגדלת הרווחים יובילו ליצירת תכנים איכותיים ומעניינים יותר.

2.הפיצ'ר הזה הוא הזדמנות נהדרת עבור גופים הזקוקים למימון והתקציב שלהם דל (עמותות למשל).
אם תחשבו על זה, אין כיום עוד מקום שבו ניתן "למכור" את תכני הוידאו שלכם. לכן, גופים כאלו שעד היום ביקשו תרומות (בדרך כלל) ללא נתינת משהו בחזרה (זו הרי המשמעות של תרומה...) יוכלו עכשיו לייצר תוכן זול (שיכול להיות בקלות איכותי או בעל ערך שימושי גדול) שיהיה רלוונטי וויראלי ויוביל להגדלה משמעותית של תרומות.

קחו דקה, ותנו ללקוחות שלכם יותר זמן

כולנו מכירים את הביטוי - זמן שווה כסף. אבל אם עוצרים לשנייה וחושבים על זה, האם המשוואה הזו נראית לנו הגיונית? הכסף הוא נכס חומרי שניתן לצבירה, צריכה, העברה, או צמיחה. כסף שאבד, ניתן להשיב. הזמן לעומת זאת, הוא סיפור אחר לגמרי. מהרגע שהגחנו אל העולם, שעון גדול תלוי לנו מעל הראש ומתחיל לתקתק לאחור, ואף אחד לא יכול לעצור אותו. כל דקה, כל שנייה שחלפה, לא תשוב.

אני בטוח שלא היה קשה לשכנע אתכם - זמן לא שווה לכסף. זמן יקר יותר מכסף. והיום יותר מתמיד, גם הצרכנים שלנו כבר מבינים את זה. הם ניצבים בפני אחת התופעות הבעייתיות שהביאה איתה הקידמה והשגשוג - פרדוקס הבחירה (The Paradox of Choice) - הקושי לקבל החלטה ולהיות שלם איתה בגלל עודף של היצע. כיום לא רק שיש לנו קושי הולך וגדל לקבל החלטה, אין לנו גם זמן להתעסק בתהליך שקודם להחלטה. התקופה היא תקופה אקספוננציאלית שבה כמות המידע הולכת וגדלה בצורה מעריכית, אך היכולת שלנו והזמן הנתון בידנו לעבד את המידע הזה, נשאר קבוע.

מה זה אומר מבחינת חברות עסקים ומותגים? זמן הפך להיות מרכז התחרות. בסביבה העסקית החדשה, אנחנו לא מתחרים עוד רק בחברות ומותגים אחרים, אלא אנחנו מתחרים עם כל דבר שמבקש לגזול מעט זמן ותשומת לב מהצרכנים שלנו.

האסטרטגית אדריאן אוט מציגה בספרה The 24 Hour Customer משוואה חדשה שבה הצרכן אינו חושב עוד במונחי VFM - Value For Money אלא במונחי Value For Time and Money - VFTM. במצב כזה, הצרכן יקדיש רגע מזמנו רק כשהוא יחליט שהערך שהוא יקבל יהיה גדול יותר מהזמן והכסף אותו הוא נדרש להשקיע. חברות אשר ידעו לתת ערך שכזה, ייהנו מבולטות, שגשוג ונאמנות.

אם תקראו את הספר, תמצאו שם טכניקה כיצד לדעת מה דרוש לצרכן שלכם מהמוצר/שירות שלכם, אבל בינתיים אני אתן לכם 3 טכניקות איך תוכלו לתת ערך של זמן עבור הלקוחות שלכם.

Time Slicing

נסו להתייחס אל הזמן כאל יחידה גדולה שניתן לפרוס לפרוסות רבות וקטנות יותר, כך שיהיה ניתן להתאים ערך לתוך מסגרת הזמן הלחוצה של הצרכנים. חישבו אילו חלונות זמן של הצרכן תוכלו לנצל כדי להתחבר אליו. 

בזמן האחרון צצו מספר פרויקטים תחת אותו קונספט - "Micro Volunteering", שהלך וצמח מתוך התחושה שרבים מאיתנו היו שמחים להתנדב, אבל כפי שכבר ציינו, פשוט אין לנו זמן לזה. יחד עם זאת, זמן לפייסבוק יש לנו. למה? כי להתנדב דורש הרבה זמן ופייסבוק דורש מאיתנו רק "חתיכות" זמן קטנות. הרעיון המרכזי ב"מיקרו-התנדבות" הוא לפרק את מה שנתפס עד עכשיו כפרויקט שדורש זמן רב, לפעולות קטנות וקצרות יותר. כאן תוכלו לראות הרצאה (קצרה) מעוררת השראה בנושא:

Time Shifting

בכל זאת, לא כל מוצר ושירות ניתן לפרק ליחידות קטנות יותר. הרעיון כאן סובב סביב הוצאת עוגן הזמן (והמקום) ממוצרים ושירותים שעד כה חייבו אותנו לעשות בהם שימוש במקום וזמן קבועים.

ב-Tesco הבינו את מצוקת הזמן של הדרום-קוריאנים, ונתנו להם אפשרות לערוך את הקניות הבסיסיות בזמן שהם ממתינים לרכבת. בצורה כזאת נחסך הזמן והטרחה של עריכת הקניות והתאפשר לצרכנים לערוך את הקניות בסיטואציה חדשה שאינה מחייבת מסע אל הסופר או גלישה במחשב הביתי. התוצאה- גידול של 130% במכירות און-ליין.

.

Time Auto-Pilot

הרגל הוא טכניקה שפיתחנו כדי לפצות על החוסר בזמן והרצון למנוע בזבוז אנרגיה בחשיבה מיותרת על פעולות שחוזרות על עצמן. כתוצאה מכך, התפתחו אצל רובנו הרגלים כמעט בכל אופרציה במהלך היום. סדר הפעולות שאנחנו עושים כשאנחנו מגיעים למשרד, הדרך בה אנחנו אוכלים והדרך בה אנחנו מתקלחים. כאן המקום שלכם לנצל הרגלים אלו ולחבר את המוצר או השירות שלכם אליהם.

ב-Procter & Gamble  זיהו שלניקוי הבית יש רוטינה משלו עם התחלה אמצע וסוף. חוקרי החברה גילו שבסיום ניקוי כל אזור בבית, נערכת מחווה שתוארה כ"פרס" על סיום הניקוי (ליטוף הכריות, סגירת הדלת..)
בProcter & Gamble- ניצלו את הרוטינה הזו ו"קישרו" את מטהר האוויר Febreze לאותו "פרס" שבסיום (ריסוס החדר בגמר הניקיון). בצורה הזו, השימוש במטהר האוויר הפך לחלק בלתי נפרד מהרוטינה של ניקוי הבית. התוצאה - המכירות הוכפלו בתוך חודשיים.

לסיכום, קחו לכם רגע, ותחשבו איך לחסוך לצרכנים שלכם כמה רגעים. הנה, כבר חסכתי לכם קריאה של ספר.

(פורסם במקור על ידי בבלוג של מקאן תל-אביב)

איך למכור מוצרים טיפשיים באינטרנט

V19 היא חנות און-ליין שמוכרת מגוון ענק של מוצרים שאתם יכולים למצוא בחנויות כמו "הפנינג" או כל החנויות "לגבר" למיניהן. כן כן, כל הגאדג'טים המיותרים, החפצים האובר-מעוצבים והמון דברים שלא ברור למה הם קיימים. אז איך זה אז למה בכל זאת הם מעניינים אותי (וסמכו עליי, אני ממש לא היחיד, ידוע לי על מספר אנשים שכבר הזמינו מהם ארגזים של מוצרים)? כי החבר'ה האלה מצאו פלטפורמה פשוטה וסופר יעילה למכור את המוצרים האלו בדרך שאף אחר (לידיעתי) לא עשה.

הם פתחו ערוץ יוטיוב, לשם הם מעלים סרטונים ממש מושקעים ומצחיקים למוצרים שלהם (ולא משנה כמה דבילי המוצר, ולמעשה נראה שהיחס התמידי בין מיותרות המוצר להשקעה בסרטון הוא הפוך לגמרי), ומגבירים לא רק את החשק לקנות את המוצר, אלא להמשיך ולצפות בעוד המון מוצרים אחרים.

כל וידאו שלהם זוכה למאות אלפי (!!!) צפיות, וזה אחלה דוגמא איך אפשר להשתמש בוידאו לקידום מכירות, גם כשהמוצר שלך לא ממש מעניין או מחדש.

הנה כמה דוגמאות:

https://www.youtube.com/watch?v=XlHfKkShHcM

https://www.youtube.com/watch?v=523ieQHn3FA

https://www.youtube.com/watch?v=Ziq6EwhMql0

מה עוד חשוב ללקוחות שלכם חוץ מ"הכי מהיר" או "הכי זול"?

הטכנולוגיה עסוקה כל הזמן בלהפוך את השגרה שלנו ליותר יעילה.

לעשות דברים יותר מהר, לקצר תהליכים, לקצר מרחקים...

ככה התרגלנו גם לתכנן את הנסיעות או המסע הרגלי שלנו ברחבי העיר – מה הדרך הכי קצרה מ-X ל-Y.

אבל אנחנו בני אדם לא מכונות, לא תמיד אנחנו צריכים ולא תמיד רוצים לבחור באופציה מסוימת רק כי היא יותר "יעילה".

זה בדיוק מה שהאלגוריתם החדש של יאהו מתוכנת לעשות. הוא מוצא עבורכם לא את הדרך הכי מהירה בהכרח ממקום למקום, אלא את הדרך הכי יפה.

איך הוא עושה את זה? את הפרטים הטכנים אתם יכולים לקרוא כאן.

למה זה חשוב?

כי עם כל הטירוף של האפליקציות, הגאדג'טים, הטכנולוגיה, המדע, הקידמה, הסטארט-אפים, האקזיטים והאספרסו-כפול, צריך לעצור רגע ולשאול: חוץ מ"הכי מהיר", "הכי חזק", "הכי יעיל", "הכי קרוב", "הכי קצר", איזה אלמנטים חשובים לא פחות יש ללקוחות שלכם שאתם יכולים לספק להם?

איזה עוד ערך (חדש) אתם יכולים לתת להם (בעזרת טכנולוגיה או לא).

דוגמאות:
בנקים - יש לקוחות שמעניין אותם לא רק איפה הסניף/בנקט הכי קרוב, אלא איפה הסניף/בנקט הכי קרוב עם חניה       
חינם/בשפע.

בתי קולנוע - חלק מהלקוחות שלכם לא מחפשים סרט ספציפי, אלא סרט עכשיו. תנו להם כלי לחיפוש מתאים.

מותגי יין - רבים מהצרכנים שלכם לא מבינים בכלל ביין ולכן "טעם", "עפיצות" וכו' לא מדברים אליהם, יותר חשוב להם להראות מביני עניין. תנו להם טיפים/כלים שיהפכו אותם לכאלה.

חברות תעופה - כל החבר'ה שטסים לבד לטיול אחרי הצבא בצד השני של העולם? ישמחו מאוד אם יהיה להם עם מי לדבר ב-10 שעות הטיסה הקרובות. צרו פלטפורמה לחבר בין אנשי שהולכים לטוס לאותו יעד.

אפליקציית צילום חדשה - Phhhoto

אחרי אינסטגרם ו-Vine מגיע הדבר הבא – אפליקציה בשם Phhhoto.
אפליקציית צילום (הושקה אתמול) שמדמה את סגנון הלופים של ה-GIF (למי שלא יודע על מה מדובר, כנסו לכאן).
האפליקציה מצלמת מספר תמונות ברצף ויוצרת מהן אוטומטית את הסרטון הקצרצר, מנגנת אותו בלופ ומציגה אותו בפיד דומה לאינסטגרם.

בזמן גירסת הבטא שלה, מספר סלבס כבר הספיקו להשתמש בה לא מעט והם אלה שכנראה יעזרו להפיץ את השימוש בה (קייטי פרי לדוגמא).
למעשה האפליקציה היא התרחבות של המותג Phhhoto שעד עכשיו עשה תאי צילום דיגיטליים שיצרו את אותן תמונות במגוון של אירועים (והרבה מותגים הציבו את התאים האלו באירועים שלהם).

הנה כמה דוגמאות נחמדות:

http://phhhoto.com/i/4q-AXy933do

http://phhhoto.com/i/qIxpu4M32gy

http://phhhoto.com/i/l4MMuZz33ir

http://phhhoto.com/i/dLpYiXR2zf2

מדענים שיחזרו סאונד בחדר על ידי צפייה בשקית צ'יפס

מה אם היינו אומרים לכם שברגע זה, שקית הצ'יפס שנמצאת לידכם, או העציץ היפה שנמצא בחדר, שומעים כל מה שאתם אומרים, ומסוגלים להעביר את המידע הלאה למישהו שצופה מרחוק?
זה בדיוק מה שחוקרים מ-MIT הצליחו לעשות לאחרונה. אומנם זה נשמע מטורף לחלוטין, וזה אכן כך, אבל כשמבינים את הטכניקה שעומדת מאחורי הסיפור, זה פתאום נראה מאוד הגיוני.

הסאונד שיוצא מהגרון שלכם מניע את האוויר ויוצר ויבראציות (כך הסאונד נע באוויר). הויבראציות האלה מגיעות לא רק לאוזניים של מישהו, אלא פוגעות בכל מה שבסביבה, ואם מדובר במשהו קל ורגיש, הוא ינוע בהתאם לויבראציות.
התנועה הזו היא תנועה מאוד מאוד מזערית, אבל בעזרת מצלמות במהירות גבוהה, הצליחו החוקרים להבחין בתנועות ולייצר מהן תבנית.
עכשיו כל שנותר להם, הוא לתרגם בחזרה את התבנית הויזואלית הזו, לסאונד.

אם נפשט את התהליך, בסך הכל מדובר ב:
סאונד (תנועת אוויר, כלומר ויבראציות)> תנועה ויזואלית> תבנית ויזואלית> תרגום לסאונד.

ואם אתם עדיין מבולבלים, פשוט תצפו בסרטון המצורף. מדהים.

מקור

פיצ'ר של אאודי יאפשר לכם לנסוע בגל ירוק של רמזורים

הערים החכמות הן עניין של זמן ופה ושם כבר צצות להן מערכות חכמות שמחברות את תשתיות העיר זו לזו בצורה חכמה ויעילה ומביאות לחסכון אדיר במשאבים של זמן, כסף ואנרגיה.
אאודי צופה את כל זה, מכינה את רכבי העתיד שלה להשתלבות מושלמת בתוך המערך החכם הזה ומציגה פיצ'ר גאוני שישפר את החיים של כולנו.

מערכת ה-Traffic Light Assist היא מערכת שתפקידה לדאוג שנסע ב"גל הירוק המושלם" של רמזורים.
היא משתמשת ב-WI-FI שבמכונית כדי להתחבר למערכת הרמזורים החכמה של העיר (שוב, זהו עניין של זמן עד שהמערכות האלו יהיו סטנדרט בכל עיר), ומציגה לנהג את המהירות שבה הוא צריך לנהוג כדי להגיע לרמזור הבא כשהוא ירוק. זה אולי נראה כמו פיצ'ר קטן, אבל למעשה הוא יכול לחסוך לנהג המון כסף על דלק וכמובן גם זמן. המערכת מאפשרת גם אופציה לכיבוי עצמי של הרכב במקרה של רמזור אדום, והנעה אוטומטית מספר שניות לפני התחלפות לאור ירוק, וכמו כן הצגה של זמן ההמתנה לרמזור.

באופן תיאורטי, המערכת מסוגלת גם להורות לרמזור אדום להתחלף לירוק במידה ואנחנו הנוסעים היחדים על הכביש (לדוגמא בזמן נסיעה לילית מאוחרת). באופן מעשי כרגע משתמשים באופציה הזו שירותי החירום שיכולים להפוך את כל נתיב התנועה שלהם לגל של רמזורים ירוקים.

העיכוב כפי שקורה ברוב המקרים, יגיע לא מהצד הטכנולוגי, אלא בעיקר מגורמים ביורוקרטים של העיריות עצמן שיצטרכו לאפשר גישה למערכות החכמות שלהם ולאפשר בתקנות חדשות גם לבצע שינוי יזום במערכת.
באאודי טוענים שהמערכת יכולה לחסוך כ-15% של פליטת CO2, ואם כל גרמניה תשתמש במערכת, היא תחסוך 900 מיליון ליטרים של דלק.

מצלמת וידאו ב-360 מעלות

תמונות פנורמיות, כולנו כבר מכירים, ורבים מאיתנו יכולים בקלות לצלם תמונות כאלו בעזרת מצלמות כיס משוכללות או אפילו עם הסמארטפון. אבל בכל הנוגע לוידאו פנורמי, מדובר בתחום לא מפותח. אבל זה כמובן, עניין של זמן, ולא זמן רב בכלל...

תכירו את 360FLY, מצלמה קטנה ומגניבה, שמצלמת וידאו לא פנורמי - אלא וידאו ב-360 מעלות!
גודלה הוא כשל כדור טניס ואפשר להחזיק אותה, להציבה על טריפוד או לחבר למשטחים (כמו קסדה, גלשן, רכב וכו'..). שדה הראיה שלה הוא 360 מעלות רוחבית ו-240 מעלות אורכית, שלפי היוצרים מדובר במצלמה עם שדה הראיה הגדול בעולם. הוידאו מצולם באיכות של 1500X1500 פיקסלים ובמהירות של 30 פריימים בשניה. בדומה למצלמות אקסטרים, היא מתוכננת להיות עמידה למכות, והיא עמידה למים עד לעומק של 5 מטרים.

הגרסא הבסיסית של המצלמה מכילה 16 ג'יגה של זיכרון, המאפשר צילום של כשעתיים וידאו (לא רע בכלל יחסית לעובדה שמדובר בכמות של מידע גדולה בהמון מהמידע שנקלט במצלמת וידאו רגילה). גם המשקל של סרטון וידאו כזה לא גבוה בהרבה ממשקלו של סרטון HD רגיל.

תוכלו להעלות את הסרטונים לאתר החברה ומשם לצפות, לשתף או להטמיע בכל אתר שתרצו. בנוסף תוכלו לצפות בסרטונים במכשירים הניידים (טאבלטים/סמארטפונים) באמצעות אפליקציה מיוחדת.
הכיף הגדול, כמובן, הוא היכולת להזיז את התמונה לאיזה כיוון שתרצו בזמן שהוידאו מתנגן, ולקבל חוויה שונה לחלוטין ממה שהכרתם עד היום.

יחד עם ה-360FLY, מגיעה לשוק גם ה-360microFLY - מיני מצלמת 360 מעלות שמתחברת לסמארטפונים מובחרים, ובעזרת האפליקציה מאפשרת צילום, עריכה ושיתוף של הסרטונים.

ה-360FLY צפויה לצאת לשוק ביולי 2014 ולעלות סביב ה-449 דולר.
פרטים נוספים באתר החברה, ובסרטון הוידאו הבא:

לשתות יין, בלי לפתוח את הפקק

צריכת היין בבית שמורה בדרך כלל לאירועים מיוחדים כמו ארוחת שישי או אירוח גדול. אחת השאלות הגדולות שמונעות מרבים מאיתנו לשתות כוס יין בערב היא "לא חבל לפתוח בקבוק שלם עכשיו?", בייחוד אם מדובר ביין יקר ואיכותי במיוחד. הרי כולנו יודעים עד כמה רגיש היין לחמצן ואיך מרגע שפתחנו את הפקק, השעון מתקתק לאחור תוך שהוא מחריב את טעמו בשורה של תגובות שרשרת כימיות. אבל מה היה קורה אם היינו יכולים לשתות מהבקבוק, מבלי לחשוף את היין לאוויר?

תכירו את ה-Coravin 1000, אחד הגאדג'טים המעניינים והשימושיים שנתקלתי בהם לאחרונה. "פותחן" הבקבוקים הזה הוא למעשה לא פותחן כלל, אלא מנגנון מחוכם שמאפשר למזוג יין מהבקבוק, מבלי לפתוח את הפקק ומבלי לחשוף את תוכן הבקבוק לאוויר.

אז איך הוא עושה את זה? בשלב הראשון ה-Coravin מחדיר מחט ארוכה וחלולה דרך מעטה האלומיניום ודרך הפקק. בשלב השני הוא מחדיר לתוך הבקבוק גז ארגון, שהוא גז "לא פעיל", חסר צבע וריח שאינו משפיע כלל על היין. הגז יוצר לחץ שמאפשר ליין לצאת דרך המחט, מבלי לתת לאוויר להיכנס חזרה לבקבוק. כשהמחט יוצאת החוצה, פקק השעם מתרחב חזרה ואוטם את החור.


המשמעות היא שמעכשיו לא חייבים לסיים כל בקבוק שפותחים, ואפשר להגיש לאורחים שונים כוסות וטעימות מבקבוקים שונים לפי העדפתם. בנוסף, המכשיר ייאפשר למסעדות להרחיב את היצע היינות שהם מציעים לסועדים, מבלי לשרוף לאף אחד מהצדדים את הכיס.

למעוניינים, אפשר להשיג את ה-Coravin 1000 כאן תמורת 299$ (לא כולל משלוח).

להפוך סאונד לאנרגיה

מי שנכח פעם ליד מטוס בזמן שהוא ממריא, יודע איזה רעש אדיר מייצרים המנועים שלו. רעש כזה שאפשר להרגיש בקלות בזמן שהוא מרעיד לך את כל הגוף. אז מסתבר שקבוצת פיזיקאיים הקדישה תשומת לב רבה מאוד לעניין הזה כבר למעלה מעשור, והצליחה באמצעות טריק פיזיקלי פשוט יחסית לרתום את הסאונד ולהפיק ממנו אנרגיה.

"עוד כשהייתי סטודנט באוניברסיטת פלורידה", אומר סטיבן הורוביץ, מהנדס חוקר שעובד על הפרויקט, "היינו מסתכלים על מנועי מטוסי הנוסעים ושמנו לב שהם מייצרים כמות אדירה של אנרגיה אקוסטית". עם הזמן, הורוביץ ועמיתיו הבינו שאת השאגה האדירה של המנוע, שיכולה להגיע ללמעלה מ-130 דציבלים, אפשר להמיר לאנרגיה חשמלית, באמצעות מה שנקרא חומר Piezoelectric. החומר הזה לוקח לחץ ומתח של תנועה מכאנית והופך אותו למטען חשמלי.
בעזרת החומר הם יצרו אב-טיפוס שמצליח לייצר מטען חשמלי זעיר שמספיק, כרגע, כדי להפעיל חיישן ללא שום מקור אנרגיה אחר. זה נשמע אולי לא הרבה, אבל האפשרויות שנפתחו בעקבות התהליך הזה הן אדירות.

הפרויקט המעניין הזה, שממומן על ידי נאס"א, עדיין בשלבי פיתוח, אבל בעתיד הקרוב ויבראציות הסאונד יפעילו מערכת שלמה שתפחית את עוצמת הקול שהמנועים האדירים האלו עושים, ויתרמו לסביבה שקטה ונעימה יותר בסביבת נתיבי טיסה.

הכרית שמטפלת בבעיית הנחירות

הנחירה עצמה אומנם לא מסוכנת, אבל היא עשויה להצביע על בעיות אחרות, אקוטיות יותר, מלבד כמובן איכות שינה ירודה. כך שביום-יום, הנפגעים העיקריים מהתופעה הם דווקא בני/בנות הזוג של הנוחרים. לילות ארוכים חסרי שינה שנובעים מהרעש הצורם הזה, יכול להוות מתכון בטוח לערעור מערכת היחסים. אבל במקום שיצטרכו לנענע את השותף שלהם למיטה כדי שישנה את תנוחתו, מסתבר שיש פתרון חדש ומעניין.

ה-Snore Activated Nudging Pillow היא כרית שגורמת באופן אוטומטי לנוחר לשנות תנוחה, כשהווליום שלו הופך גבוה. איך היא עושה את זה?
לכרית יש מיקרופון זעיר החבוי בתוכה, והוא מזהה ויברציות קוליות ספציפיות שנוצרות מנחירה. ברגע שהויברציות מגיעות לרף גבוה מסוים, הכרית מתנפחת בצד אחד על ידי כרית אויר פנימית (עד לתוספת של כ-7.5 ס"מ בגובה), וגורמת לנוחר להתהפך בעדינו לאחד הצדדים.
הרגישות של המיקרופון ניתנת לשינוי, כמו גם הגודל המקסימלי של ניפוח של הכרית הפנימית.

זהו לא הגאדג'ט הראשון שמנסה לטפל בבעיה. ב-2008 יצאה ה-Side Solution Pillow שמונעת מהמשתמש לישון על הגב, וכך פותרת את רוב בעיות הנחירה.אם מעניין אתכם לקנות את הכרית המתנפחת, תוכלו להזמין אותה כאן תמורת 150 דולר (לא כולל משלוח).

הגאדג'ט שישמור לכם על האופניים מפני גנבות

תושבי תל אביב מכירים היטב את מכת גניבות האופניים, אבל לא רק הם. נכון, לא מדובר בפריט הכי יקר שלנו, אבל כשאתה מגלה שהם נעלמו, זה מכעיס נורא. נראה שלא משנה איזה שרשרת ומנעול נשים, הם לא יצילחו לעמוד בפני הגנבים הנחושים.

בחור בשם דניס סיגל יצר את הגאדג'ט הבא כחלק מעבודת סיום בלימודי התואר הראשון שלו, והוא מקווה שהוא יצליח לפתור לפחות חלקית, את בעיית הגנבות.

ה-RFID Bikealarm כשמה כן היא, אזעקת אופניים מבוססת RFID (תיוג אלקטרוני באמצעות גלי רדיו). היא מתחברת לאופניים מתחת לכסא (שם היא פחות בולטת) ומופעלת באמצעות תג RFID (שנבחר כדי להוריד את העלויות לעומת שימוש ב-Bluetooth) שנמצא על מחזיק המפתחות שלכם. מרגע שהפעלתם אותה היא יודעת לזהות תנועה ולהשמיע אזעקה חזקה של 120 דציבלים, שבהחלט יכולה להרתיע גנבים פוטנציאלים. לפי דניס, המכשיר מסוגל להבחין בין רעידות טבעיות המתרחשות סביבו, לבין תנועה מוחשית ומשמעותית.

המכשיר ניתן לטעינה באמצעות כבל USB בתוך שעתיים, ומחזיק מעמד מספר ימים. הסטטוס הנוכחי של המכשיר הוא עדיין אב-טיפוס ובתהליכי פיתוח מתמשכים, אבל אנחנו בטח היינו שמחים לראות מוצר כזה מתגלגל לשוק בקרוב.

לתרום למדע, תוך כדי שינה

כשאנחנו הולכים לישון, המכשירים הסלולאריים שלנו מונחים לרוב לידנו, נחים ולא מבצעים שום פעולה רצינית. המשמעות היא שמיליוני מעבדים חזקים מאוד (לרוב בעלי כח חישוב גדול יותר מרוב המחשבים הנייחים) נמצאים ללא שימוש. לא חבל?

סמסונג אוסטרליה חברה לפקולטה למדעי החיים של אוניברסיטת ויינה, ויחד הם ניסו למצוא דרך למצות את הפוטנציאל הטמון בכוח החישוב הלא מנוצל הזה, לטובת המדע. התוצאה היא אפליקציית אנדרואיד בשם Power Sleep - אפליקציה המאפשרת לבעלי המכשירים לתרום את כוח העיבוד של המכשירים שלהם לטובת המדע, בזמן שהם ישנים.

לאפליקציה פונקציה פשוטה של שעון מעורר, וברגע שהוא מופעל, הטלפון מחובר לחשמל וגם ה-WiFi מחובר, האפליקציה מתחילה לקבל חבילות מידע ממאגרי הנתונים של ה-Similarity Matrix of Proteins לעבד אותן ולשלוח אותן בחזרה.

המחקר מתמקד בפיענוח מקטעי חלבוןבמטרה לקדם את ההבנה של מחלות כמו הסרטן ואלצהיימר. "כדי להילחם בסוג המחלות הללו, אנחנו צריכים לדעת כיצד החלבון מסודר", אומר Thomas Rattei, פרופסור מאוניברסיטת ויינה. "זה דורש ניסיונות שדורשים כוח עיבוד עצום. האפליקציה היא למעשה גשר בין המדע לחברה."

Power Sleep מחוברת לרשת Berkeley Open Infrastructure for Network Computing שהיא רשת המחברת בין 60,000 מחשבים נייחים ברחבי העולם ומשתמשת בכוח העיבוד שלהם. האפליקציה מאפשרת לראשונה לחבר גם את המכשירים הניידים לרשת זו, ובוא נודה על האמת - היום, קל לנו יותר להפעיל את האפליקציה לפני השינה, מאשר לגשת למחשב הנייח (אם בכלל יש לנו כזה עדיין...).

יש לכם מכשיר עם אנדרואיד ואתם רוצים לקחת חלק בפרויקט? לחצו כאן.

המשחק שעוזר למצוא תרופה לסרטן

בעשור האחרון, כמויות המידע שמיוצרות, נאספות ומשותפות ברחבי העולם הן עצומות בקנה מידה חסר תקדים. האתגר הגדול שהתעורר בעקבות כך, הוא היכולת לעבד את כמויות המידע האלו, לנתח ולהוציא מידע מועיל. בשנים האחרונות התחום הזה, Big Data, עורר עניין והפך לעיסוק מרכזי בתחום טכנולוגיית המידע, והוא פותח דלת לטכניקות חדשות ויצירתיות לעבודה עם כמויות המידע הגדולות.
דוגמא מרתקת לכך, צצה לפני מספר ימים בתחום חקר הסרטן, המאפשרת לשחקנים מכל העולם להצטרף ולתרום למחקר באמצעות הסמארטפון שלהם.

כן כן, אמרנו "שחקנים" מכיוון ששיתוף הפעולה הזה מגיע משימוש במשחק בשם Play to Cure: Genes in Space. המשחק שמיועד לסמארטפונים הוא פיתוח של העמותה הבריטית לחקר הסרטן (CRUK), אמור להאיץ פיענוח מידע שיעזור בגילוי תבניות גנטיות פגומות שגורמות להתפתחות ולהתפשטות הסרטן בגוף.

המשחק מתרחש בעתיד הרחוק, ובו שחקנים מנווטים את ספינת החלל שלהם במסלול אינטרגלקטי עוין, תוך שהם אוספים חומר נדיר ביותר בשם Element Alpha. אבל לפני החלק הכיפי של המשחק, השחקן צריך לעבוד ולתכנן את מסלול הטיסה שלו. הוא עושה זאת על ידי בחירה של נקודות ציון על גבי מפה (שהיא למעשה סריקה של מידע גנטי מדגימות של גידולים) ולפי ההוראות עליו לכוון לאזורים הצפופים ביותר במפה מבחינה ויזואלית.

המידע הזה נאסף ולמעשה מכוון את המדענים לאזורים מסוימים בקוד הגנטי ומסייע בזיהוי תבניות. כדי לצמצם את הטעויות, כל סריקה כזו עוברת תחת העיניים של עשרות שחקנים וכך מדייקת את איכות הניתוח. "אנחנו רוצים שכל אחד, בכל מקום ובכל גיל יוריד את המשחק וישחק בו", אומרת Hannah Keartland, מובילת הפרויקט. "אם כל אחד בעולם היה משחק במשחק אפילו דקות בודדות, יהיה לזה אפקט אדיר מבחינת האצת המחקר".

המידע שינותח במשחק יעזור להבין אלו גנים פגומים נמצאים אצל החולים ובהמשך יאפשר לפתח תרופות שיהיו ממוקדות לטיפול בגנים אלו, ואולי אף למצוא פתרונות למניעת הסרטן מלכתחילה. כן, קיימות תוכנות מחשב שמסוגלות לעבור על כמויות המידע ולאתר תבניות ופגמים בגנים, אבל האמת היא שהעין האנושית מסוגלת לעשות זאת בצורה הרבה יותר מדויקת ע"י בדיקה ויזואלית של תוצאות הסריקה, כך אומר אחד האונקולוגים הבכירים בפרויקט. הבעיה היא כמובן, הזמן הארוך שפעולה כזו צורכת, בהתחשב בכמויות המידע העצומות.

למעשה זו אינה הפעם הראשונה שהעמותה עושה שימוש במשחק למטרה זו. לפני כשנה היא השיקה משחק בשם CellSlider שעזר להפחית את זמן הניתוח של דוגמאות סרטן שד משנה וחצי ל-3 חודשים בלבד.

אם גם אתם רוצים לקחת חלק במחקר, אתם מוזמנים להוריד את המשחק ולשחק. ואל תשכחו, אפילו אם תתרמו מספר דקות בודדות, האפקט המצטבר הוא אדיר.
הורדה לאייפון | הורדה לאנדרואיד

מזרק ספוגיות עוצר דימום בתוך 15 שניות

פציעת ירי בשדה הקרב היא בעיה גדולה מאוד. אין זמן, אין סטריליות, ובתוך דקות ספורות אדם יכול לאבד כמות דם גדולה מידי מכדי לשרוד.
הטיפול הסטנדרטי במקרים כאלו ברוטאלי לא פחות מהפציעה עצמה, ויש שאומרים שאף יותר.
על מנת לעצור דימום כבד, שנובע בעיקר מפגיעה בעורק, החובש צריך להכניס פדי גזה ישירות לתוך החור של הפצע, לפעמים עד 12 ס"מ בעומק. אם אחרי 3 דקות הדימום לא נעצר מהפעלת הלחץ הישיר, צריך להוציא את הפדים ולהתחיל מהתחלה...

אבל גם עם הטיפול הזה, מקרי דימום רבים מסתיימים במוות בשדה הקרב.

סטארט-אפ חדש מאורגון בשם RevMedx, הולך לשנות את כל זה.

הסטארט-אפ מאגד בתוכו יוצאי צבא, מדענים ומהנדסים שעבדו יחד כדי למצוא פתרון טוב יותר ומהיר יותר לעצירת דימומים בשדה הקרב, והתוצאה היא ה-XStat.
ההשראה למכשיר הגיעה מקצף שנועד לסתום פנצ'רים באופן זמני. הבעיה שתכונות הקצף לא מאפשרות לו לעמוד מול לחץ הדם הגבוה, והוא פשוט יישטף הרבה לפני שהוא יספיק להתקשות. לכן, הצוות פנה לסוג חומר אחר - ספוג. לאחר ניסויים רבים, הם מצאו שכדורי ספוג בגודל של ס"מ 1, מספקים יכולת ספיגה מצוינת, ובתוך כך הצליחו להשיג מימון של 5 מיליון דולר מצבא ארה"ב.

המימון איפשר לצוות למצוא את החומר המתאים לעבודה, שיהיה סטרילי, מתרחב במהירות ומתאים לעבודה עם רקמות חיות - חומר המגיע מקונכיות של חסילונים.

אז איך זה עובד בפועל?

בתוך מעין מזרק מאוחסנות כדוריות ה"ספוג", ובשעת הצורך החובש "מזריק" אותם קרוב ככל האפשר למקור הפציעה. בתוך פחות מ-15 שניות, הם מתנפחים וממלאים את כל חלל הפצע ויוצרים מספיק לחץ כדי לעצור דימום כבד. מכיוון שהחומר מהם עשויות הכדוריות נצמד למשטחים לחים, קשה לדם לשטוף אותן החוצה. "עד שתשים תחבושת על הפצע, הדימום כבר נעצר", אומר אחד המהנדסים.

המזרק קל וקטן, כך ש-3 מהם יכולים להחליף 5 רולים של פד גזה הנמצאים בערכת חובש, וכן קיימת גם גרסת מיני למזרק, עבור פצעים קטנים וצרים יותר.

בנוסף, על כל כדורית ספוג סומן X בולט שניתן לראות באמצעות צילום X-Ray, כדי לוודא בסופו של דבר שאף כדורית לא נשארת בגוף לאחר השימוש.

המכשיר נמצא בימים אלו תחת בדיקה לאישור של ה-FDA שכרגע רק אישר את המכשיר ל"שימוש חיצוני", וצבא ארה"ב בעצמו משתמש בכוחו כדי ללחוץ על אישורו החריג (לשימוש פנימי), כך שסביר שנתחיל לראות אותו מופיע בשדה הקרב, בעוד זמן לא רב.

מקור

להריח את השעה

פעם, ממש פעם, כשהאדם הקדמון עוד שוטט באזור, סביר להניח שתפיסת הזמן שלו הייתה שונה מאוד משלנו. היום התחלק לבוקר (זריחת השמש), צהריים (השמש בשיא הגובה), ערב (שקיעת השמש) המבשר על הלילה החשוך. בלי "בוא ניפגש עוד שעה", ובלי "איפה היית אני מחכה פה כבר 7 דקות".

קצב החיים המהיר שלנו הרגיל אותנו לחשוב ולהיות מודעים לכל דקה, שניה ורגע שחולף - אחרי הכל, יש כל כך הרבה מה להספיק.

עכשיו, שעון חדש יחזיר אתכם, אם תרצו, לתפיסה הישנה של הזמן.

ה-Scent Rhythm Watch הוא שעון שעוצב על ידי Aisen Caro Chacin ואין בו ספרות או מחוגים, ואת ה"זמן" לא "תקראו", אלא תריחו. איך זה עובד?

מערכות הגוף שלנו פועלות באופן מולד לפי המחזור הסירקדיאני (יממתי). זהו שעון פנימי בעל מחזוריות קבועה, ארוכה במעט מ-24 שעות, מחזוריות המכילה פרק שינה ופרק ערות והיא משנה את פעילות הגוף בהתאם להתקדמות היום. המחזור הזה הוא למעשה מערכת שמתאמת בין מערכות הגוף לעולם החיצוני.

ה-Scent Rhythm Watch הוא צמיד בעל 4 קפסולות, שבכל אחת מהן כמיליליטר של ניחוח שונה (הניתן לשינוי) והוא מסתנכרן לאותו שעון ביולוגי שלנו. בכל 6 שעות לערך, השעון משחרר מעט ריח מהקפסולה שנבחרה לאותו זמן, לדוגמא ריח קפה לבוקר או קמומיל לקראת השינה.

השעון מפזר אדים בדומה למכונת עשן, בתהליך של ויברציות אולטרה-קוליות, באמצעות בטריה קטנה שניתנת לטעינה באמצעות USB, ומחזיקה לקצת יותר מ-24 שעות.

אז אם תשאלו מישהו ברחוב מה השעה והוא יתחיל לרחרח את האויר, אל תמהרו לשפוט שמדובר במשוגע. למרות שסביר להניח שכן...

המערכת הסולארית שעובדת גם בלילה

במשך מאות שנים ידועה השמש כמקור עצום של אנרגיה, אך יחד עם זאת, בני האדם לא השיגו התקדמות משמעותית בניצולו, כפי שהיה מצופה. הפאנלים הסולאריים, שהם כיום האמצעי הנפוץ ביותר לאיסוף והמרה של האנרגיה הסולארית, הם לא רק מכוערים, אלא גם לא מספיק יעילים. הם לרוב סטטיים (ולכן לא מצליחים לספוג את מירב קרני השמש במשך שעות היום), הם מושבתים לפחות חצי מהיום (לילה), הם תופסים שטח גדול יחסית ודורשים תחזוקה שוטפת כדי להפיק את המיטב מהם.
האם כל זה עומד להשתנות בקרוב?

תגידו שלום ל-Rawlemon, הבועה הסולארית שהולכת כנראה לעשות מהפכה בתחום.
על מה אנחנו מדברים? Rawlemon היא כדור מושלם (Sphere) עשוי זכוכית ומלא במים, פרי יצירתו של אדריכל גרמני בשם André Broessel, עליה שקד במשך שלוש שנים במטרה להפוך את השימוש באנרגיה הסולארית ליעיל יותר וזול יותר.
איך הוא עושה את זה? הוא משתמש בטכנולוגיה שקיימת כבר מאות שנים הנשענת על יסודות מתמטיים ופיזיקליים - בועת המים מרכזת את קרני השמש לנקודה אחת ומגדילה את עוצמתם פי 10,000, מה שמאפשר לצבור אנרגיה מהשמש גם ביום סגרירי ואפילו, כן כן, מאורו של הירח. את קרני האור הבועה מרכזת לתוך פאנל סולארי אחד קטן שנמצא בתחתיתו של הכדור.

אבל כמובן, השמש והירח נמצאים בתנועה מתמדת, ולכן, על מנת לנצל כל קרן אור קטנה, לכל המערכת הזו מצורף שבב קטן שיודע לעקוב אחר תנועת מקור האור, ולהסיט את הפאנל הסולארי בהתאם לתנועה זו, כך שבכל רגע הוא נשאר אפקטיבי במידה מקסימאלית. התוצאה לפי Broessel היא מערכת שיעילה ב-70% יותר מהפאנלים הקיימים היום בשוק.

אז למה אנחנו לא רואים את המערכת הזו על כל גג בעולם? מכיוון שלא פשוט לשכנע את האדם הממוצע לשים על גג ביתו כדור מוזר מלא במים, ועוד לגרום לו להאמין ביעילותו המוגברת. וזו בדיוק הסיבה לכך שהחברה יוצאת בימים אלו בקמפיין מימון המונים באינדיגוגו, בתקווה שהמסר יעבור לכמה שיותר אנשים, ויעזור להם במימון השיווק וההפצה של המערכת. (אם תמהרו, תוכלו לזכות במערכת מוקטנת שתאפשר לכם טעינה של מכשירים כמו הטלפון הסלולארי ועוד).

אבל למה לחשוב בקטן? Broessel כבר לקח את הרעיון כמה צעדים קדימה, והתוכניות שלו כוללות התקנה של המערכת כחלק אינטגרלי בחזיתות מבנים גדולים, כך שיאפשרו למגדלי ענק להפיק בעצמם את האנרגיה לתפעולם, ואף לייצר חשמל עודף. לשם המחשה, התקנת המערכת על רבע מחזיתו הדרומית של ה-Burj Khalifa בדובאי תייצר מספיק חשמל כדי להפעיל את הבניין, ועוד יישאר עודף של 60%. אם העודף הזה יחובר למערכת החשמל של דובאי, מדובר ב-1.2 מיליון דולר רווח בשנה. ואם עוד לא נפל לכם האסימון - זו כמות אנרגיה שיכולה להחזיק את העיר ניו-יורק למשך כמה שעות!

אבל האמת שכל מה שמעניין אותי, זו האפשרות שיהיו לי מים חמים בבוקר, גם בלי להדליק את הדוד.

אנרגיה מתחדשת בכפות רגליכם

כל אחד מאיתנו הולך בממוצע כ-3 ק"מ בכל יום. לא נשמע הרבה נכון? עכשיו תסתכלו רגע מחוץ לחלון של המשרד על האנשים שהולכים ברחוב. או על אלו שצועדים במסדרון שלידכם. תחברו את כולם ביחד ומדובר בכמות עצומה של אנרגיה שבני האדם משקיעים, שהולכת לאיבוד. אבל יש מי שחשב לשנות את המצב, ולהפוך את האנרגיה המבוזבזת לאנרגיה מתחדשת.

תכירו את Pavegen, חברה שמרכיבה פאנלים המייצרים חשמל מהתנועה הרגלית של אנשים. מאז 2009 החברה בראשות Laurence Kemball-Cook מפתחת, משפרת ומתקינה את הפאנלים במקומות שונים בעולם, לא רק תמורת כסף, אלא גם כדי לקדם את המודעות לחשיבות השימוש באנרגיה מתחדשת, ועל הדרכים המגוונות בהן היא ניתנת לייצור.

בכל פעם שמישהו דורך על אחד הפאנלים, הוא מייצר בין 1 ל-7 וואט שיכולים להיטען בתוך סוללת ליטיום, ו/או לשמש כאנרגיה זמינה מיידית למגוון שימושים. הפאנלים עצמם עשויים כמעט ב-100% מחומרים ממוחזרים, הם עמידים למים ומסוגלים להתמודד עם תנאי סביבה חיצוניים קשים. לפי החברה, הם אמורים לעמוד בכ-20 מיליון צעדים, או 5 שנים.
כמו כן, האריחים מתחברים באמצעות Wi-Fi לאינטרנט, ומאפשרת למשתמשים (לדוגמא בתוך משרד) לקבל מידע על כמות האנשים שעברו במקום ועל כמות האנרגיה שיוצרה.

הפוטנציאל כמובן, הוא אדיר. תחשבו על כמות האנשים שהולכים בתחנות רכבת, שדות תעופה ורחובות ראשיים, שיכולו בקרוב להפעיל בעצמם את התאורה, שלטי ההכוונה, מערכות כריזה, האינטרנט האלחוטי ומה לא.
העיר החכמה - אוטוטו כבר כאן.

לעוד פרטים, כדאי לבקר באתר שלהם, שם תוכלו לראות כמה קייס-סטאדיז מעניינים מאוד.

מקור: Laughing Squid.com

הצמיד שיגן עליכם מהשמש

כמו שכולנו יודעים, השמש היא מקור החיים על פני כדור הארץ, אבל היא גם מסוכנת מאוד והנזקים שהיא מחוללת לעור שלנו עלולים להיות בעל השלכות קטלניות. ישנם אינספור תכשירים המנסים להגן על העור מפני הקרניים המסוכנות של השמש, אבל ברור לחלוטין שההגנה הטובה ביותר היא צמצום החשיפה המיותרת מלכתחילה.

בתערוכת CES 2014 שתיפתח באופן רשמי רק מחר הוצג באירוע מקדים צמיד חכם (שהוא גם תכשיט) בשם June שנועד להתריע למשתמש בפני חשיפה מוגזמת לשמש. הוא עושה זאת על ידי סנכרון עם מכשיר האייפון, והחיישן שבצמיד מנטר ומציג (באמצעות אפליקצייה ייחודית) זמני חשיפה, עוצמת החשיפה, ומציע דרכים להגן על סוג העור הספציפי של המשתמשת. כן, כרגע בכל אופן מדובר במכשיר שמתאים לנשים.

נראה שהייחוד של המכשיר הוא שבניגוד לצמידי ניטור אחרים כמו ה-Fitbit, Up24 וה-Nike Fuel Band הוא במראה האלגנטי שלו שמשתלב בקלילות כתכשיט לכל דבר. אבל האם הפיצ'ר הקטן (והחשוב) הזה מספיק כדי שנשים ישלמו עליו 99$? ומה יקרה ברגע שצמידי הניטור האחרים יוסיפו בגרסא הבאה שלהם את אותה התכונה?

תצפית פרטית על כדור הארץ

אם כבר הספקתם לטייל בכל פינה בעולם, והתחלתם כבר להשתעמם מהנופים המרהיבים שיש לכוכב שלנו להציע, אולי הגיע הזמן לנוף שעוד לא יצא לכם לראות.
תיירות החלל הולכת כנראה לתפוס תאוצה בעתיד הקרוב מאוד בעזרת מגוון של פרויקטים מעניינים כמו ה-Virgine Galactic ו-Space Advantures. פרויקט מעניין במיוחד שמשך את תשומת ליבי, הוא ה-World View Balloon.
בניגוד לפרויקטים האחרים, בהם ה"תיירים" נכנסים למטוסי-מעבורת שלוקחים אותם במהירות של פי 3 ממהירות הקול אל הגבול של החלל, ה-World View מציע גישה רגועה יותר לכל החוויה.

החברה, הממוקמת באריזונה, מאפשרת לעד 6 נוסעים להצטרף ל-2 טייסים בתוך קפסולה אטומה בעלת רדיוס של 3 מטרים ואורך של כ-6 מטרים. הקפסולה עצמה תלויה מתחת למצנח רחיפה גדול, ושניהם יחד תלויים מתחת לבלון הליום ענק (400,000 מ"ק) המרים את הקפסולה עד לגובה של כ-30 ק"מ מעל לפני כדור הארץ.

הטיסה עצמה אורכת כ-4 שעות, כשמתוכן העלייה האיטית ל-30 ק"מ לוקחת בין שעה וחצי לשעתיים, כשבסיומה ישייטו הנוסעים בגובה זה כשעתיים נוספות ויהנו מנוף עוצר נשימה (אם כי לרוע המזל לא יחוו חוסר בכוח הכבידה).
השלב הראשון במסע חזרה אל הקרקע הבטוחה הוא ניתוק הבלון ונפילה קצרה (שייגרמו לתחושת חוסר כבידה קצרצרה וכנראה שגם לפאניקה לא קטנה..) עד שהמצנח יתפוס מספיק אוויר וייצב את הנפילה. הנחיתה עצמה מתבצעת בדומה למצנח רחיפה, והקפסולה נעזרת במספר מחליקיים שיוצאים מתחתיתה.

אני חייב להודות שזה נראה כמו מסע מטורף, מפחיד ומלחיץ, עם נוף שבודדים יכולים להגיד שראו, אך העובדה שתחושת חוסר הכבידה לא תהיה חלק מהחוויה עושה את כל הסיפור קצת פחות מושך. אבל אם אתם בעניין ויש לכם 75,000 דולר פנויים, אתם מוזמנים לתפוס לכם מקום, כי החברה קיבלה כבר אישורים מכל הרשויות הרלוונטיות, וב-2016 כנראה כבר תשלח אנשים לרחף מעל כולנו.

מקור: Gizmag.com

מגלה העולמות הקופצני של נאס"א

תוכנית המעבורות של ארה"ב אומנם הוקפאה, אבל בנאס"א לא מפסיקים לחשוב, לתכנן ולהמציא כלים חדשים לחקר כוכבים אחרים. וכשהמהנדסים של סוכנות החלל חושבים מחוץ לקופסא, יוצאים להם דברים ממש מגניבים.

תשכחו מכל מה שידעתם על הרוברים שראיתם בשנים האחרונות, שחלקם מטיילים בימים אלו על מאדים. נאס"א בוחנת עיצוב חדש לכלי המחקר, בעל מבנה קפיצי ואורגני יותר מאשר קודמיו. אב הטיפוס האחרון, רובוט בשם Tensegrity, כולל כבלים ומעין "מוטות אוהל" המגנים על כדור התלוי במרכז הקונסטרוקציה הזו, שיכול להחזיק מכשירי מחקר ולמעשה את כל מרכז התפעול והבקרה של הרובוט.

על מנת לנוע, הכבלים מסוגלים להתקצר ולהתארך, בדומה לשרירים שבגופנו, ובכך להזיז את הרובוט קדימה. למרות שזה נראה מאוד מסורבל, היכולת של הרובוט לנוע באופן "זורם" מגנה על המטען שלו וסופגת זעזועים הרבה יותר בקלות מאשר כלי הרכב המסורתי. וזה אולי החלק הכי חשוב, מכיוון שהנחיתה עצמה, היא החלק המסוכן והמורכב ביותר של כל המשימה, וספיגת הפגיעה היא חלק קריטי.

לפי אדריאן ק. אגוגינו, מדען בנאס"א, "הנחיתה הופכת לקלה הרבה יותר בגלל הצורה שבה הרובוט החדש סופג את הפגיעה". נראה שהרובוט כולו מתכווץ ונדחס לתוך עצמו, ואז קופץ בחזרה ומתייצב, כמו כדור קופצני. "זה מקל על דאגות אחרות כמו מה יקרה אם הרובר ייפול מצוק לדוגמא".

הבעיה של הרוברים ה"סטנדרטים" כיום כדוגמת הרובר Curiosity שנמצא כרגע על מאדים, היא גודלם ומשקלם המצריכים פתרונות רבים על מנת לאפשר נחיתה מוצלחת. ה-Curiosity בעל שישה גלגלים, גובהו שני מטרים והוא שוקל כ-2 טון וזו הסיבה שהוא גרם ל"7 דקות של אימה" עבור המדענים (אותן 7 דקות בהן לוקח לאות להגיע ממאדים לכדור הארץ, ולסמן שהנחיתה עברה בשלום). הנחיתה כללה מצנחים, רקטות וכריות אוויר על מנת לאפשר את הנחיתה הבטוחה.

עם רובוט דומה ל-Tensegrity לעומת זאת, נאס"א תוכל לשלוח רובוטים מרובים (בגלל עלותם הפחותה) ולדאוג פחות לחלק הנחיתה, המורכב ביותר.

כרגע הבעיה הגדולה של ה-Tensegrity הוא הקושי בשליטה בתנועה שלו. יש לו יותר נקודות שליטה אליהן צריך להתייחס בתזוזה שלו, ובעוד זה מאפשר גמישות אדירה לרובוט, זה גם מקשה מאוד על השליטה.